Vayedaber

אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. לֹא אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָה אֶלָּא בְיָם שֶׁל טִבֵּרִיָּה. שֶׁהֶהָרִים מַקִּיפִין אוֹתָהּ. רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. הָהֵן פיוסרוס זָרַק מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ. אָמַר לֵיהּ. עַל דַּעְתָּךְ אֵין רְשׁוּת הָרַבִּים לְעוֹלָם. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לְעוֹלָם אֵין רְשׁוּת הָרַבִּים עַד שֶׁתְּהֵא מְפוּלֶּשֶׁת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. מוּחְלָף שִׁיטַּת רֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר. אֵין רְשׁוּת הָרַבִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא לְעָתִיד לָבֹא. שֶׁנֶּאֱמַר כָּל גֶּיא֙ יִנָּשֵׂ֔א. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. אֵיזוֹ הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד. שְׁבִילֵי בֵית גִּלְגֻּל. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶן. רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתניתא פליגא על ר''ל. דאשכחן בהדיא דקחשיב התנא למקום שבילי בית גלגול שבא''י לר''ה כדתנן פ''ו דטהרות איזוהי רה''י וכו' ר''ה לטומאה:

מחלף שיטתיה דר''ל. דמהכא משמע דמיהת איכא ר''ה בעולם הזה והא בעלמא אמר אין ר''ה גמורה כלל בעולם הזה מחמת הרים וגבעות אלא לעתיד לבא שנאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור וגו':

עד שתהא מפולשת מסוף העולם ועד סופו. כלומר עד שיודע לך שאינה כלה למקום שיש הרים וגבעות:

א''ל על דעתך אין ר''ה לעולם. דנימא נמי ירושלים הרים סביב לה ואינה ר''ה וכן כל א''י דמקיף לה סולמא דצור מהך גיסא ומחתנא דגדר מהך גיסא:

לעולם אין ר''ה. להתחייב עליה:

לא אמר ר' חנניה בן עקביה. להא דלעיל אלא בים של טבריה שההרים מקיפין אותה וכבין המחיצות הוא אבל בשאר מימות מודה הוא שצריך מחיצה ממש:

ר' אלעזר שאל לר' יוחנן ההן פיוסרוס. הוא דרך עקמימות שהוא סובב בין ההרים אם זרק מתוכה לר''ה או מר''ה לתוכה מהו לפי שמחמת שזה הדרך בין ההרים אינו נידון כרה''ר:

פיוסרוס. דוגמתו לעיל בפרק הרואה בהלכה א' גבי מעשה בר''ג שראה נכרית אחת נאה וכו' זו דרכו של ר''ג להסתכל בנשים אלא דרך עקמומית היתה כגון ההן פיפסדוס ובפ''ק דע''ז גריס פווסרוס והביט בה שלא בטובתו:

תַּנֵּי. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָה אוֹמֵר. כְּצוֹצְרָה שֶׁהִיא לְמַעֲלָה מִן הַיָּם פּוֹתֵחַ אֶת הַמַּעֲזִיבָה וֹמְשַׁלְשֵׁל וּמְמַלֵּא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בַּנֶּקֶב אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוֹחַב אַרְבָּעָה. וְהוּא שֶׁיְּהוּ מְחִיצוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. תַּמָּן אָֽמְרֵי. אֲפִילוּ אֵין מְחִיצוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה נַעֲשִׂית כִּמְשַׁמֶּרֶת חַד. רִבִּי אִידִי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי חִייָה. מוּתָּר לְמַלּוֹת וְאָסוּר לִשְׁפּוֹךְ. אָמַר לֵיהּ. 54b כַּד נִמְנֶה חֲכָמִים נִמְנֶה לָךְ עִמְּהוֹן. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִגְהַר הֲוָה עִימֵּיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. מִי לֹא אָמַר לֵיהּ. מוּתָּר לְמַלּוֹת. שֶׁמְּמַלֵּא מִמְּחִיצָתוֹ. וְאָסוּר לִשְׁפּוֹךְ. שֶׁשּׁוֹפֵךְ חוּץ לִמְחִיצָתוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תני. בתוספתא סוף פ''ו:

פוחת את המעזיבה. כלו' נוקבה והכי קתני בתוספתא בהדיא ומשלשל הדלי דרך הנקב לממלא ממנה בשבת:

והוא שיש בנקב ארבעה טפחים והוא שיש בו רוחב ארבעה. כלומר שיהא בו ארבעה באורך וברוחב ד':

והוא שיהא מחיצות גבוהות עשרה. כלומר שצריך שיהא בהכצוצרה ד' אמות על ד' אמות דכשהוא עושה בתוכה נקב ד' טפחים על ד' טפחים נשתיירו עשרה טפחים מכל רוח ורוח ואמרי' בהו כוף וגוד אחית כאלו שכפוף הוא מכל רוח ורוח ויש כאן מחיצות גבוהות עשרה וביניהן חלל ד' על ד' שאין מחיצה פחותה מעשרה ואין מחיצה פחותה מארבעה טפחים חלל שביניהן:

תמן. בבבל אמרי אפי' אין מחיצות גבוהות עשרה נעשית כמסמרת חד כלומר כמו שהיא מסומרת ומדובקת על פני המים כאחת דמכיון שהתירו מחיצה תלויה במים אפי' בשאינה גבוה עשרה התירו לר' חנניה בן עקביה ובכולא מילתא פליג אמתני' דלא בעינן שיעשה מחיצה ממש ולא בעי' שתהא גבוה עשרה:

מותר למלאות ואסור לשפוך. אסתם כצוצרה דמתני' קאי דלמלאית הוא שהתירו דרך הנקב אבל לא לשפוך מימיו דרך שם דהוי כשופך לתוך הכרמלית:

אמר ליה. רבי חייה לרב אידי כד נמנה חכמים לסומכן נמנה לך עמהן ופליגי בהא דר' מנא קאמר מגהר או מגחך הוה עמיה דרך שחוק אמר לו כן לפי שלא היטב זה בעיני ר' חייא דמ''ש אם התירן למלאות על ידי המחיצה למה לא נתיר נמי לשפוך:

אמר ר' יוסי בר בון מילא אמר ליה. מילתא בטעמא א''ל והוטב בעיני ר''ח ולשבח אמר ליה כשנמנה חכמים נמנה לך עמהם לפי שיפה אמרת מותר למלאות מפני שממלא דרך מחיצתו אבל אסור הוא לשפוך ששופך חוץ למחיצתו וכלומר שמסתמא כששיפך מימיו אינו מקפיד לשפוך דרך המחיצה ושופך הוא חוץ למחיצתו והוי כשופך מרה''י לכרמלית להדיא:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֶי אֶלָּא לְעִנְיַין סוּכָּה. אֲבָל לְעִנְיַין שַׁבָּת אַף רִבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָא אָֽמְרָה אַף לְעִנְיַין שַׁבָּת. דָּמַר רִבִּי חֲנִינָה. שִׁלְטוֹן בָּא לְצִיפּוֹרִי וְתָלוּ לוֹ קָטִיּוֹת. וְהִתִּיר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי לְטַלְטֵל תַּחְתֵּיהֶן. כְּשִׁיטַּת אָבִיו. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. אַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָא כְרִבִּי חֲנַנְיָה. וּתְרַווֵיהוֹן פְּלִיגֵי עַל שִׁיטַּת רִבִּי יוֹחָנָן. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי יוּדָן וְרִבִּי יוֹסֵי וַחֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָה שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי יְהוּדָה דִגְשָׁרִים מְפוּלָּשִׁים. רִבִּי יוֹסֵי הָא דְסוּכָּה. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָה דְּתַנֵּי. רִבִּי חֲנַנְיָה הִתִּיר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים. הִתִּיר כְּצוֹצְרָא. ועינה שֶׁבַּיָּם. וַהֲבָאַת אֲלִינְטִית.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והבאת אלונטית. ואע''פ שעשרה בני אדם נסתפגו בו ולא חייש לסחיטה כדאמרי' לעיל בפ' חבית:

עצה שבים. פסולות שבקטניות שבאו עליהן מים שלא במתכוין לכך ולא ניחא ליה והתיר שלא יוכשרו לקבל טומאה:

ועצה שבים. כך היא לעיל בפ' כירה ובפ''ק דסוכה:

התיר כצוצרה. הא דלעיל:

ר' יוסי הא דסוכה. וכר' חנינא דאמר אף לענין שבת:

ר' יודה דגשרים המפולשין. לקמן בסוף פ' כל גגות:

שלשתן אמרו דבר אחד. להקל בטלטול ע''י מחיצות ואע''פ שאינן מחיצות גמורות:

דאמר ר' יוסי בר חנינא ר' יודן כו' כצ''ל:

ותרויהון פליגא על שיטת ר' יוחנן. ואליבא דר' יוסי דקאמר דדוקא לענין סוכה הוא דס''ל לר' יוסי כן:

ותלו לו קיטיות. סדינין ובגדים למחיצה מזה ומזה והתיר רבי ישמעאל בר' יוסי לטלטל תחתיהן וכשיטת אביו שאף על פי שהיו תלויין גבוהין מן הארץ וכר' יוסי אלמא דר' יוסי סבר אף לענין שבת כן:

שלטון בא לציפורין. והיו צריכין לטלטל ולהביא לו מה שצריך:

אמר ר' יוחנן לא אמר ר' יוסי אלא לענין סוכה. הך מילתא בפ''ק דסוכה היא והתם גריס לה על המתני' המשלשל בדפנות וכו' ר' יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה י' טפחים כך מלמעלה למטה עשרה טפחים ומפרש ר' יוחנן דלא אמר להכשיר מחיצת תלויה י' טפחים למעלה מהארץ אלא לענין סוכה אבל לענין שבת דחמירא אף ר' יוסי מודה דלא הוי מחיצה אם גבוה מהארץ ג' טפחים ואיידי דלקמן מייתי לה הכא:

משנה: חָצֵר שֶׁהִיא פְחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אֵין שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בַּשַּׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׁוּ לָהּ עוּקָה מַחֲזֶקֶת סָאתַיִם מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּן בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ אֶלָּא שֶׁמִּבַּחוּץ צָרִיךְ לִקְמוֹר וּמִבִּפְנִים אֵין צָרִיךְ לִקְמוֹר: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב צוֹמֵר בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שׁוֹפְכִין לְתוֹכוֹ מַיִם בַּשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֲפִלּוּ גַג אוֹ חָצֵר מֵאָה אַמָּה לֹא יִשְׁפּוֹךְ עַל פְּנֵי הַבִּיב אֲבָל שׁוֹפֵךְ הוּא עַל הַגַּג וְהֵן יוֹרְדִין לַבִּיב. הֶחָצֵר וְהָאֶכְסֶדְרָה מִצְטָֽרְפִין בְּאַרְבַּע אַמּוֹת׃ שְׁתֵּי דִיַיְטוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ מִקְצָתָן עָשׂוּ עוּקָה וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ עוּקָה אֶת שֶׁעָשׂוּ עוּקָה מוּתָּרִין וְאֶת שֶׁלֹּא עָשׂוּ עוּקָה אֲסוּרִין:

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שתי דיוטות. עליות זו כנגד זו וחצר אחת תחתיהן ששופכין לתוכה המים אם מקצתו בני דיוטא אחת עשו עוקה בחצר לשפוך מימיהן לתוכה ומקצתן לא עשו עוקה את שעשו עוקה מותרין לשפוך המים לתוכה ואת שלא עשו עוקה אסורין לשפוך להחצר עד שיערבו אלו עם אלו וקמ''ל דאע''ג שלא עירבו ואסור להן לשפוך מים להחצר דדילמא אתי לאפוקי מאני דהבתים להחצר אפ''ה אלו שעשו עוקה מותרין הן לשפוך לתוך העוקה שלהן דליכא למיגזר מידי וה''ה אם עשו אלו ואלו עוקה כל אחת משתיהן שופכין להעוקה שלהן אף על פי שלא עירבו:

החצר והאכסדרה. אם יש אכסדרה בחצר אע''פ שאין בחצר ארבע אמות אלא בצירוף האכסדרה מצטרפין הן וא''צ לעשות עוקה בחצר:

אבל שופך הוא על הגג. או על הצד שחוץ להביב והמים יורדין לביב. ודוקא בימות החמה אבל בימות הגשמים שסתם חצירות מקולקלות הן. והצינורות מקלחין בלאו הכי ואינן מקפידין שיצאו לחוץ שופך ושונה ואינו נמנע:

אפי' גג או חצר מאה אמה. כלומר אפי' בצינור שעושין על הגג שהמים נשפכין לתוכו ומקלחין ויוצאין לחוץ או החצר שהביב בתוכה ארוכה הרבה לא ישפוך להדיא על פי הביב או על פי הצינור מפני שהמים יוצאין מכחו לרשות הרבים:

רבי אלעזר בן יעקב אומר ביב. הוא חריץ שמים שבחצר יורדין לתוכו ומקלחין לרשות הרבים אם הוא קמור ד' אמות בר''ה שופכין לתוכו מים בשבת משום דבד' אמות תיימו מיא ואין יוצאין לר''ה לחוץ מהמקום הקמור:

בין מבפנים. בין שיעשו העוקה מבפנים בחצר בין שיעשו אותה ברשות הרבים בצד החצר שיהו המים נקבצין בתוכה אלא כשהוא עושה מבחוץ צריך הוא לקמור לכסותה שעושה עליה כמין כיפה כדי שלא תתראה ברשות הרבים ואם עושה אותה מבפנים בחצר א''צ לקמור:

מן הנקב מלמטן. כלומר שיהא חלל של העוקה מחזיק סאתים מלבד מקום הנקב שבשפתו שמשם מקלחין המים לרשות הרבים:

אא''כ עשו לה עוקה. גומא אחת שתהא מחזקת סאתיים לפי שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום:

אין שופכין לתוכה מים בשבת. לפי שהן יוצאין מיד לרשות הרבים אבל אם יש בה ארבע אמות על ארבע אמות המים נבלעין הן בתוכה ואינן יוצאין לרשות הרבים:

מתני' חצר שהיא פתוחה מד' אמות. שאין בה השיעור של ארבע אמות על ארבע אמות:

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. 55a הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּמִשְׁתַּמְּשׁוֹת דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב. אֲבָל מִשְׁתַּמְּשׁוֹת לַחוּץ מוּתָּר. וְתַנֵּי כֵן. שָׁלֹשׁ כְּצוֹצְרִיּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הָעֶלְיוֹנָה לַתַּחְתוֹנָה דֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית אֲבָל מִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הֶחָצֵר לַגַּג וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הָדָא דְאַתָּ מַר מִבִּפְנִים. אֲבָל מִחוּץ אָסוּר. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. בֵּין מִבַּחוּץ בֵּין מִבִּפְנִים אָסוּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי זְעִירָא. מְשַׁלְשְׁלִין קְדֵירַת בָּשָׂר מֵעַל גַּבֵּי זִיז שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה. אִם הָֽיְתָה חַלּוֹן בֵּינְתַּיִים שֶׂלְאַרְבָּעָה טְפָחִים אָסוּר. שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת דֶּרֶךְ רְשׁוּת. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. פָּתַר לָהּ (בשבויה) בְּשָׁוֶה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה עביד רבי שמואל בר רב יצחק. להך ברייתא. ומשני פתר לה בשוה דמיירי שאותו הזיז הוא שוה להמקום שמוציא ממנו הקדירה של בשר ומשלשל שאינו לא גבוה ממנו ולא נמוך ממנו ולפיכך מותר שאינו נראה כמרשות לרשות וכי קאמינא לפרש בהאי ברייתא דלעיל בשנמוך הזיז ממנו כמשמעות ההיא ברייתא דלעיל:

מתניתא. בריית' דהתוספתא שם בתר ההיא דלעיל וה''ג שם משלשל אדם קדירה של בשר ונותנה ע''ג הזיז שרוחב ד' טפחים היתה חלון באמצע שהוא ארבעה על ארבעה טפחים אסור שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות קתני מיהת משלשל קדירה של בשר ונותנה על גבי הזיז והרי קדירה של בשר מסתמא מן הבית הוא משלשל כדי להצטנן או כיוצא בזה וקשיא לר' שמואל דקאמר מבפנים אסור:

מתניתא פליגא על רב שמואל בר רב יצחק. כצ''ל וכדאמר בהדיא לקמן מה עביד לה רב שמואל:

אמר ר' שמואל בר' יצחק וכו'. ע''כ גי' זו מסורסת ומשובשת היא דהא ודאי מבחוץ קיל טפי כדלעיל וכמשמעות התוספתא וכן האי שכתוב לפנינו ר' זעירא אמר בין מבחוץ בין מבפנים אסור א''כ במאי מוקי לה ר''ז להך תוספתא דקתני שלא בדרך האמצעית מותר ונראה דכצ''ל דר' שמיאל קאמר הדא דאת אמר מבחוץ אבל מבפנים אסור ור''ז אמר בין וכו' מותר וה''פ דר' שמואל מפרש דהא דקתני משלשל הוא מן העליונה לתחתונ' שלא בדרך האמצעית דוקא כשהוא עומד מבחוץ ומשלשל מכצוצרה העליונה לתחתונה שלא בדרך האמצעית אבל אם הוא מבפנים בבית אפילו משלשל שלא בדרך האמצעית אסור מפני שזה כמרשו' לרשות היא ור''ז אמר דלעולם מותר הואיל ואין משתמש דרך רשות אחרת:

ותני כן. בתוספתא פ''ט וה''ג שם שלש דיוטאות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו עליונה ותחתונה של א' ואמצעית של א' לא ישלשל מן העליונה לתחתונה דרך האמצעית שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות אבל משלשל הוא מן העליונה לתחתונ' שלא בדרך האמצעית והיינו דקאמר הכא מחצר לגג לפי שהן רשות אחת ומותר להשתמש דרך עליהן וסייעתא להא דר' אבהו דש''מ שלא בדרך רשות אחרת מותר:

הדא דאת אמר במשתמשות דרך הנקב. אסיפא דמתני' קאי עשו לעליונה וכו' דוקא במשתמשות בני העליונה בתחתונה דרך הנקב שבכצוצרה הוא דאוסרין עליהן אבל אם משתמשות לחוץ שממלאו' הן מבחוץ מותר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source